מניסיוני כמנהלת בית ספר בקליטת ילדי מהגרי עבודה ושילובם בביה"ס היסודי "רחביה" ע"ש פולה ודוד בן גוריון בשנים 2007-2012

רקע

המשפחות הראשונות של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט הגיעו לבית הספר בשנת 2007 ומאז גבר זרם המבקשים ללמוד בביה"ס שבניהולי.

בשנת 2012  הגיע מספרם של ילדי מהגרי העבודה ומבקשי המקלט בביה"ס אל מעל ל- 60 תלמידים הלומדים בכל הכיתות , כלומר מעל 15% מכלל תלמידי ביה"ס. אני גאה על כך מאד, והדבר מעיד יותר מכל על האווירה החיובית ונטולת האפליה וגזענות.

הסיבות להגעתם היו עבור חלקם בשל מגורים בקרבת ביה"ס (אזור מרכז העיר ירושלים), וחלקם האחר לא ויתרו על המשך היותם בביה"ס למרות שעברו לשכונות רחוקות.

לרובם היו קשיים בשפה העברית, הפערים  התרבותיים היו עצומים, היו פערים לימודיים, חלקם חוו עוני ומחסור, ולהורים היו  קשיים בנגישות לשירותים רפואיים – בקיצור התמודדות עם מציאות לא קלה, אך גילויי הגזענות נותרה מחוץ לכותלי ביה"ס!

המציאות מחוץ לביה"ס היתה אמנם שונה, והיו גילויי גזענות מצד הסביבה שאינה נמנית על משפחות ביה"ס, אך בביה"ס היה ברור לכולם (צוות, משפחות ועובדים) שזהו קו אדום שאותו לא עוברים!

בפעילות זו הצלחתי לאזן בין הצרכים הייחודיים של ילדים אלו לבין צרכי שאר הילדים בבית הספר, בין הדאגה לילדים מאוכלוסייה מוחלשת לבין השמירה על מעמדו של בית הספר בקרב האוכלוסייה החזקה שהוא משרת: "מציאת נקודת האיזון בין הצרכים לבין הלחצים היא זו שהביאה להצלחת התכנית בבית הספר" (מר צחי גולן – מנח"י 5.8.2013 ).

הענקת תחושה מקבלת – ללא פשרה על עמידה בתקנון ביה"ס

מרגע הגעתם  של ילדים אלה, ביה"ס העניק להם תחושה של מקום בטוח, תחושת שייכות, ותחושה שהם רצויים ואהובים. הייתה הבנה והתחשבות תוך רגישות רבה בצרכיהם- אך גילויי גזענות לא ולא !

מאידך גיסא, כל כללי ביה"ס שנכתבו בתקנון ברור ונגיש חלו גם עליהם כגון: הגעה בבוקר בזמן לביה"ס, הבאת כל הציוד הנדרש, הופעה בתלבושת ביה"ס, התנהגות נאותה בשיעורים ובהפסקות, הבאת אישור מחלה לאחר העדרות.

מידע זה ניתן להורים בע"פ ובכתב כשנפגשו בעת הרישום  עם מנהלת ביה"ס, בשיחות אישיות  של ההורים עם המנהלת או המחנכת  וכן  ב"מועדון יום א" (שיפורט בהמשך).

שילוב הילדים ומשפחותיהם במארג הבית ספרי

דאגה רבה וכנה הייתה לשלומם, לכבודם ולרווחתם של הילדים תוך שמירה על מעמדו הגבוה של ביה"ס בקרב האוכלוסיה החזקה. הרוח הייתה שהם מתנה לביה"ס ולא עונש !

ביה"ס היה נחרץ בקבלת הילדים תחת  חסותו ובקבלת האחריות עליהם. דבר זה חלחל גם להורי ביה"ס, ואכן  לא היה גילוי גזענות מצד הורה כלשהו.

השילוב המיטבי היה גם במארג הכיתתי: האווירה הייתה אווירת  סובלנות וקבלת האחר. עובדה זו הובילה מהר מאד לכך שהורי ילדי מהגרי העבודה ומבקשי המקלט השתלבו גם הם בחברת הורי הכיתות, חלקם ליוו בפעילויות מחוץ לביה"ס, וחלק גדול מאד  מהם היה שותף  בפעילויות בימי שיא בתוך ביה"ס. כולם הקפידו להשתתף בטכסים בהם ילדיהם הופיעו ובחגיגות כיתתיות. ניתן  היה לראות עד כמה ההורים והילדים היו מאושרים  באירועים אלה על פי לבושם והופעתם בבגדים חגיגיים ומטופחים. תמיד היה בידיהם פרח למורה או מתנה צנועה, כאות להערכתם.

תהליך נוסף שהחל היה הידוק הקשרים בין משפחות ישראליות למשפחות מהגרי העבודה ומבקשי המקלט, כך שאפילו  להלוויה של הורה ישראלי הגיעו הורים אלה לחלוק לו כבוד אחרון.

יו"ר ועד ההורים ציין בכתבה בעיתון מקומי בין השאר: "משתדלים  לסייע ככל שניתן. לקראת פורים …הילדים קיבלו המון דברים שיצרו מהם תחפושות. ביה"ס דואג לכריכים. כשיש אירועים דואגים שהם יביאו מוצרים זולים…הילדים נקלטים יפה מאד, ומשולבים בחיי ביה"ס. רובם מגיעים לפעילויות מחוץ לשעות הלימודים. הם מרגישים שהם שווים, ורואים שהם שמחים" NRG זמן ירושלים 19.7.2011

צמצום הפערים הלימודיים, שאיפה למצוינות ונתינה חזרה

בתחום הלימודי, צוות ביה"ס חיפש ללא הרף דרכים לקידום התלמידים ולהקטנת הפערים הלימודיים:

• מורת השילוב הבכירה, הגב' רות כהן עזרא, הכינה מיפוי מקיף ומעמיק של כל התלמידים וצרכיהם הלימודיים והחברתיים. בעקבות זאת התלמידים קבלו שעות שילוב למרות שסל השעות היה קטן. מורות השילוב הצליחו  לבנות קבוצות לימוד שלא היו קטנות מדי. קבוצות העבודה היו משותפות לילדים הישראליים ולילדי העובדים הזרים  כך שבנוסף לניצול המיטבי של השעות, הייתה גם  אינטראקציה חברתית ביניהם.

• שעות פרטניות של מחנכות ומורות מקצועיות במסגרת  רפורמת "אופק חדש", לטיפול בנושאים חברתיים ולתגבור לימודי.

• שעות הוראה  עם סטודנטים של פר"ח. חלק מן הסטודנטים פעל עימם גם בצהרון המיוחד להם. חלקם יצרו קשר חם עם הילדים ופגשו אותם מרצונם הטוב גם מדי פעם אחה"צ.

• שעות הוראה או שיחות מקצועיות (ליועצים) עם מתנדבי עמותת "ידיד לחינוך" בניצוחה של הרכזת בירושלים גב' חוה קדם.

בעיה קשה ומטרידה הייתה מה קורה לילדים אלו בתום יום הלימודים- שכן היה ידוע שרובם היו חוזרים בסוף יום הלימודים לבית דל ללא מבוגר וללא ארוחה. כדי להתמודד עם הבעיה בית הספר קיים תכנית צהרון יום בשבוע בבית הספר לילדי העובדים הזרים. הילדים נשארו 3 שעות נוספות לאחר יום הלימודים בביה"ס עם חונכי פר"ח ומתנדבת מעמותת "ידיד  לחינוך", ליבי ברגשטיין, שהפעילו יחדיו את הילדים בין כותלי ביה"ס. הילדים קיבלו ארוחה חמה, עזרה בשיעורי הבית, משחקי ספורט ותכנית ייחודית "ללמוד להקשיב" שהגתה ובנתה מתנדבת "ידיד לחנוך". מטרת התוכנית – להעניק לתלמידים כלים ייחודיים ונגישים להקשבה, לכבוד הדדי ולשת"פ.

התכנית פעלה 5 שנים ובסוף כל שנה התקיימה מסיבה לסיכום פעילותם יחד עם ההורים, צוות בית הספר, הנהלת פר"ח ואורחים נוספים (ראו באתר "ידיד לחינוך" – הצגה עם ילדי עובדים זרים בבי"ס פולה בן גוריון).

בעזרת מנח"י (מינהל חינוך ירושלים) נפתחה עבורם גם לימודיה במתנ"ס מוסררה פעמיים בשבוע למשך 4 שעות בכל פעם במחירים סמליים ועם ארוחה קלה. אגב, מלימודיה זו נהנו  גם תלמידים בביה"ס  שהיו זקוקים לעזרה לימודית.

בתמורה להשקעה הלימודית הרבה בהם הדרישה מהילדים הייתה למצוינות  אישית – כל אחד  בתחומו ובהתאם ליכולתו דבר שהתבטא באופנים שונים:

1. ביה"ס זכה בספורטאים שזיכו את ביה"ס במקומות גבוהים בתחרויות.
2. גילינו אומנים צעירים ומוכשרים מאד שעבודותיהם פארו את קירות בית הספר.
3. מקהלת ביה"ס המפוארת זכתה לסולנים בעלי קולות מופלאים שריגשו בטכסים במהלך השנה

השתתפות הילדים בפעילויות אלו חיזקו את הקשרים החברתיים של התלמידים עם האחרים ונתנו להם סיפוק וגאווה  על כך שהינם חלק מקבוצת השתייכות.

שילוב ההורים במארג

גורם חשוב להצלחת שילובם של התלמידים בביה"ס היו ההורים. אותם הורים שחוו לעיתים גילויי גזענות מחוץ לביה"ס – אהבו מאד להגיע לבי"ס. בסופו של התהליך ארוך ביה"ס הפך עבורם לאי של שפיות ובטחון. בביה"ס הם זכו לאוזן קשבת ולעזרה (כגון – קבלת חולצות ביה"ס, מוצרי מזון, ספרי לימוד, תחפושות בפורים ועצות כיצד להתנהל בנבכי הבירוקרטיה).

דודתה של תלמידה ממוצא אתיופי כתבה במכתב  למשרד החינוך :

"ביה"ס הינו קיבוץ גלויות אמיתי, ויש בו מקום של כבוד לכל אחד ואחת. הוא הנחיל לתלמידיו שיש לקבל כל אדם  באהבה, ללא משוא פנים, ללא התייחסות למוצאו או לצבע עורו" (אתי סלומון –5.8.13.  דודתה של גלילה בוגלה ז"ל שנהרגה בפיגוע טרור בצומת פת בירושלים ב- 18.6.02).

אחת לחודש או חודש וחצי  ההורים הוזמנו ל" מועדון יום א". מדוע יום א?- כי זהו היום החופשי שלהם, והיה חשוב שכולם יוכלו להגיע למפגש עם מנהלת ביה"ס. עבורם היה זה כבוד שהמנהלת מזמינה אותם לשיחה ומכבדת אותם בקפה ובעוגה. ההורים לא רצו להחמיץ את המפגשים הללו וחלקם אף הגיעו בלית בררה עם הילדים. הילדים קיבלו משחקים, דפים, צבעים וכיבוד, והגדולים שבהם שמרו באחריות רבה על הקטנים כדי שלא יפריעו להורים שבחדר הסמוך בזמן הפגישה עם המנהלת.

נושאי המפגשים היו מגוונים: אירועים ונושאים בביה"ס, אירועים בעיר, אירועים במדינה, וכן  הצגת הדרישות מהם כהורים. הועלו גם  סוגיות בחינוך ילדים כגון: עונשים, נתינת אחריות, כיצד לגרום לילדים לשתף את ההורים במה שעובר עליהם בביה"ס מבחינה חברתית ולימודית (לדוגמה: גם אם ההורה אינו יודע לקרוא עברית- שהילד יקריא לו סיפור ויתרגם).

השיחות התנהלו בתחילה באנגלית כשהורה תרגם גם לאמהרית. בהמשך השיחות החלו להתנהל בעברית קלה- הזדמנות להורים להתקדם בלימוד השפה.

כשנבנה כבר האמון בין ההורים לבית הספר  –הם נפתחו והעלו נושאים המטרידים אותם, כולל נושא גילויי גזענות בחוץ, אך בעיקר בעיות שכל הורה נתקל בהן בחינוך הילדים. הם חשו שלא שופטים ומשפילים אותם, אלא מכבדים אותם ומבקשים בכנות לסייע להם. זה עזר להם להתמודד עם הקשיים, ועזר לשיפור מצבם ומצב משפחותיהם.

הם הפכו לקבוצה מגובשת , ואותר מנהיג מתוכם שהיה איש הקשר עם הנהלת ביה"ס. הוא דאג להזמינם למועדון, דאג שיגיעו, ובחר עימם לעיתים  נושאים לדיון .

התוצאה

מי הרוויח מכך?  כולם:

• ההורים (מהגרי העבודה) -ביטחונם עלה כי הם קבלו יותר כלים מתאימים לתפקודם הראוי.
• ילדי מהגרי העבודה:
  • בחיק משפחה – ההורים מבינים אותם, מוכנים להקשיב להם ומתפקדים ככל שאר ההורים (לדוגמה נמנעים מנקיטת אלימות פיזית ומילולית כאמצעי חינוך).
  • בכתה ובבית הספר – קבלה כשווים ומרחב הזדמנויות.
• יתר תלמידי בית הספר – קבלת השונה והאחר ללא דעות קדומות וללא גילויי גזענות

• בית הספר – כי הילדים וההורים מרגישים תחושת שייכות ורוצים לתרום.
• העיר ירושלים ומדינת ישראל על כך שחיים כאן אנשים החשים יותר מעורבות ושייכות.