טיפים לקליטה מיטבית של מתמחים בהוראה (סטאז'רים) בביה"ס

"המורה משפיע לדורות. לעולם לא ידע עד היכן השפעתו מגעת"(הנרי בוקס אדמס)

"הדרך הבטוחה להוראה קלה ומוצלחת היא לעורר עניין וללבות התלהבות" (טריון אדוארדס)

שנת ההתמחות הינה השנה הראשונה  של  המתמחים בתנאי אמת. זהו המפגש הראשון שלהם עם בית הספר על כל המשתמע מכך: מנהל, צוות, תלמידים, הורים, תכניות לימודים ותוכניות נוספות, נהלים,  משמעת,  ומפקחים.

אמנם משרד החינוך והמכללות להוראה דואגים למערך מובנה של תמיכה והערכה: מורים חונכים המלווים אותם ומפגשי מתמחים, אך את רוב שעותיהם הם מבלים בין כותלי בית הספר עם כל הדמויות והעומד בראש- המנהל.

כמנהלת- הצבתי לעצמי כיעד מועדף  את- אימוץ המתמחים. לא  במקרה בחרתי במילה : "אימוץ", שיש בה "קבלה" ו"שילוב" אך גם הרבה מן התהליכים הרגשיים: חום, קירבה, רגישות, והרגעה.

כל מתמחה שהתקבל לבית ספרי (כמובן לאחר תהליך הקליטה הרגיל) – היה חשוב לי להעניק לו תחושה טובה והרגעה, שייכות והפגת חששות.

הפעולות שנקטתי  בחופשת הקיץ לפני תחילת שנה"ל:

1. ערכתי עימו מספר פגישות: בתחילה ביחידות ואח"כ עם הסגנית  והיועצת. מטרת  פגישות אלה  הייתה לחזק את הקשר הבינאישי  ואת תחושת השייכות.

בפגישות אלה הכרתי אותו טוב יותר, את נקודות החוזק, התחביבים, החלומות, המשפחה וכו. ולמדתי ממנו איזה תפקיד ירצה לקחת על עצמו במהלך השנה (מתן אחריות גם אם זה בתחום מצומצם- עוזרת לו להשתייך ויפה שעה אחת קודם!)

2. הפגשתי בינו ובין המורה החונך
3. הפגשתי בינו ובין המחנכת המקבילה בשכבה או בינו ובין המורה המקבילה המקצועית.
4. בישיבת המורים הראשונה בימי ההערכות לפני תחילת השנה דאגתי שיישב לידי (רק אם לא הציעו לו כבר מקום ישיבה), הצגתי אותו  כולל התפקיד שיקבל  על עצמו, ואפשרתי לו להציג  על עצמו פרטים נוספים עפ"י בחירתו.

הפעולות שננקטו במהלך כל השנה:

• ישיבות קבועות איתי כמנהלת – בתחילה הפגישות היו  תכופות יותר כל שבוע –  שבועיים, ובהמשך כל שלושה שבועות. הקפדתי על קיום  פגישות אלה למרות לו"ז צפוף ולחוץ. מטרת המפגשים הייתה בעיקר לתת עידוד וטיפים בנושאים לימודיים- חברתיים ובעיקר: בנושא משמעת (הנושא המרתיע ביותר). כמו כן המתמחה נחשף לחזון ביה"ס, וקיבל תדריך לקראת יום הורים, טיולים, ופעילויות מיוחדות.

במפגש הראשון קיבל ממני המתמחה מחברת שליוותה אותנו כל השנה ובה נכתבו נושאי המפגשים, עיקרי הדברים, שאלות למחשבה  ונקודות לדיון.

ב. פגישות קבועות עם :המורה החונך

ג. ישיבות קבועות עם הצוות המקצועי.

הכללים לגבי המפגשים שצוינו לעיל:

א. להקפיד על קיום קבוע של המפגשים.

ב. להקצות זמן מוגבל למפגש- חצי שעה עד ארבעים וחמש דקות.

ג. בסוף כל מפגש נקבע נושא או נושאים למפגש הבא, כדי שגם המתמחה וגם אני נתכונן לקראתם.

כללי ההתייחסות למתמחה:

א. הקפדתי להתייחס  למתמחה בחדר המורים: לדרוש בשלומו, להחמיא לו על הופעתו, או על פעולה שעשה.

ב. בדקתי בקביעות שהוא אינו בודד בחצר ובחדר המורים בהפסקה.

ג. שמעתי  הדים  עליו  ועל תפקודו מהמורה החונך, מהמחנכת המקבילה , מהמורה המקצועית העובדת עימו, מהמדריכה ורכזת המקצוע וכן מן ההורים- אך לא הערתי לו בנוכחותם  רק במפגשינו האישיים עימו דנו בנושאים אלה.

ד. קבעתי זמני הגעה קצרים לשיעורים שבחר ורצה, ולאחר מכן בהמשך השנה הגעתי לצפות בו בשיעורים שלמים.  לא הפתעתי  אותו בביקור במהלך שיעור. במהלך השנה כשצבר ביטחון וניסיון רבים יותר הוא עצמו בקש שאגיע לצפות בפעילות כלשהי – כפי שהוא ראה שמורים אחרים נוהגים.

ה. בישיבות מורים ביקשתי שיציג יוזמה או פעילות שהרשימו אותי, כאלו שיכולים לתת רעיונות למורים אחרים או להיות להם לעזר. כך תעלה קרנו בעיני המורים, והם ירצו לשתף עימו פעולה.

תפקידים שניתנו למתמחים במהלך השנים:

א. חבר וועד המורים- למי שהצד החברתי מתאים לו.

ב. אחריות  על ספריית ביה"ס תוך קיום הפסקות פעילות הנושאי ספרים.

ג. הפעלת משכיני שלום- פרויקט חברתי בו תלמידים מסייעים לחבריהם בהפסקות

ד. אחריות על עיתון ביה"ס: איסוף החומר, עיצוב העיתון ופרסומו.

ה. סיורים לצוות המורים- מתמחה שהיא גם מדריכת טיולים.

ו. ארגון יום שיא במתימטיקה יחד עם הרכזת.

ז.אירגון יום שיא במדעים עם  שאר המורות למדעים.

מתן תפקיד למתמחה מראה שהמנהל סומך עליו – ואם כך – גם הצוות יסמוך עליו!

משפטים שליקטתי מפי המתמחים במהלך השנים:

"טוב לי בביה"ס. הצוות והמנהלת קיבלו אותי מאד יפה".

"אני מרגישה כאילו אני עובדת כבר שנים בביה"ס".

"לא חשבתי שזה כזה כיף לעבוד בביה"ס".

"מאד חשוב לי להוכיח את עצמי ולהצליח בהוראה".

"המנהלת כ"כ מאמינה בי וסומכת עלי, שאיני רוצה לאכזב אותה!".

"מצאתי חברות ממש טובות בקרב צוות המורות".

"אני  ממש מחכה להפסקות כדי לפגוש את המורות ולפטפט עמן".

"הלוואי שאוכל להישאר בביה"ס הזה ולהמשיך ללמד גם בשנה הבאה".

"ממש נקשרתי לתלמידי, ואני מקווה שאמשיך לחנכם גם בשנה הבאה".

"השנה הזאת גרמה לי להבין שאני רוצה להמשיך במקצוע ההוראה, ולהיות מורה  הכי טובה שאפשר".

"כולם נותנים לי הרגשה טובה, ורוצים שאצליח".

"חברותי המתמחות לא מאמינות שכ"כ טוב לי בביה"ס".

"לא נעים לי לספר  לחברותי המתמחות עד כמה אני נהנת בביה"ס כי לא יאמינו לי וגם שלא יקנאו בי. "

"אני שומעת מחברותי המתמחות סיפורים לא נעימים על קליטתן בביה"ס. איזה מזל יש לי!"

"המחנכת המקבילה שלי ממש עוזרת לי, ואנו עובדות בשת"פ מלא".

"משמח אותי שגם  אני יכולה לתרןם רעיונות למורות הוותיקות והמנוסות".

"משמח אותי שאני יכולה לעזור למורות בתחומים כגון יישומי מחשב, שאני בקיאה בהם יותר מהן".

 

מחקרים הראו שמתמחה שהרגיש בטוח ושייך- המשיך במקצוע ההוראה.

זה אכן מה שקרה עם המתמחים בבית ספרי: חלקם נשארו ללמד בביה"ס, וחלקם נאלצו לעזוב בצער אך עם כלים טובים יותר וניסיון עשיר להתמודד  ולהצליח בהוראה.