שלושים לזכרו של אבי, יונה יצחקי, איש משפחה ועבודה למופת, נקי כפיים ובר לבב,
אהוב, צנוע ומיטיב עם הבריות. לוחם אמיץ במלחמות ישראל ואוהב ירושלים.

נולד ביום הכיפורים תרצ"ב, ונפטר בערב פורים קטן תשע"ו, בן 85 היה.

להיפרד מאבא – זה אף פעם לא הזמן המתאים, ואף פעם זה לא מספיק !

זוהי חווית הפרידה הקשה ביותר שחוויתי עד כה. להיפרד- זה לחוות יתמות ולא משנה מה גילך. זה לגלות שאין לי אולי כבר היכן להשמיע את קיטורי, ומישהו שינחמני. עתה עלי לנסות להיות חזקה ולו רק כלפי חוץ כדי לא לצער את אהובי. את האבל והבכי אשתדל לשמור לעצמי ועם עצמי.

להיפרד מאבא – זה להיכנס לבית החם של ההורים, להרגיש צינה קרה ביותר, ותהום עמוקה וחשוכה שנפערה. זה להרגיש שהמשפחה כבר לא שלמה, והנפש התאומה של אמא במשך 62 שנים חסרה. איך  גם מסבירים לנכדי הקטנים שסבא יונה האהוב הלך לבלי שוב, שהרי הם ידעו שתמיד אפשר לבוא ולבקרו?!

להיפרד מאבא – זה להיפרד משעות אחה"צ בהן שתינו תה ונהנינו מהבורקסים  המיוחדים של אמא, ולגלות שאין להם כבר את אותו הטעם. זה להרגיש שלא יהיה לי כבר עם מי להצטער על מצב המדינה, ולומר באותה נשימה: "אבל אין לנו ארץ אחרת". זה גם לדעת שצריך להמשיך במסורת מפגשי אחה"צ- אך הפעם בלעדיו.

להיפרד מאבא – זה לגלות איזו אהבה עצומה הקיפה אותו ואותנו, ואיזו משפחה חמה יש לנו. זה לדעת שעלי עתה מוטלת המשימה שהייתה עד כה שלו – לצלצל יום יום לאחיו ואחיותיו ולחבריו המסורים ולדרוש בשלומם. זה גם לעזור לאמא לשמור על הליכוד המשפחתי והחיבוק החם, אך זה גם לדעת שעתה צריך לשמור היטב על אמא, ולא רק על החמות רינה.

להיפרד מאבא – זה להסתכל שוב ושוב בתמונות, לשקוע בזיכרונות הרבים, לדעת שלא יהיו עוד חדשים. זה להיפרד מסיפורי קום המדינה, הקרבות והאירועים, זה להיפרד מדור יחיד ומיוחד!

להיפרד מאבא – זה לדעת שאין מי שישיר ויקרא כמוהו בערבית עיראקית יחד עם סבא יהודה סביב שולחן החג, וזה להבין בכאב ששני הצדיקים האלה עתה שומרים עלינו יחד מלמעלה.

להיפרד מאבא – זה להמשיך ביתר שאת את מורשת הסבתאות שהוא ואמא הנחילו לנו – על נכדינו, וזה להמשיך עם החינוך והערכים שהוא ואמא העניקו לנו.

להיפרד מאבא – זה להתעניין באמא כל יום, מבלי להצר את צעדיה. זה לאפשר לה לשפוך את הלב בלי שיפוטיות, ולייעץ לה בנושאים שונים במקומו של היועץ הראשי שכבר איננו. עתה צריך גם לקחת את תפקידו ולהעריך ולאהוב את אמא כפל כיפליים.

להיפרד – זה להבין שזמננו כאן מוקצב, וצריך למצות כל מה שאפשר, ליהנות, להעריך כל רגע, ולעשות את הטוב ביותר לאהובינו וגם לסביבתנו.

בחודשים האחרונים שלפני פטירתו אבי אמר שאין לו יותר כוח לחיות ואני תמיד הזדעקתי והודעתי לו שאין מצב לפרוש מן העולם כי עליו לזכות להיות באירועים משפחתיים נוספים הקרבים ובאים, והוא היה מיד מסכים עימי ,ומבקש את סליחתי אם ציער אותי.

 כמה ימים לפני פטירתו זו הייתה הפעם הראשונה ששתקתי כשחזר ואמר שאינו יכול עוד –  אני מאמינה ששחררתי אותו  ואיפשרתי לו להגיע לעולם שכולו טוב!

אבא יקר שלנו- יהי זכרך ברוך !!!

יונה יצחקי ז"ל 1931-2016